ת"א 2856/06

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את הנתבעים על סך 747,140 ₪ פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לכאורה עקב רשלנותם בביצוע משכנתא על ביתו. התובע וגרושתו נטלו הלוואה מהבנק, המובטחת בשני נכסים הכוללים את ביתו של התובע. משפיגרו בתשלומים, פתח הבנק בהליכי עיקול. הבית הוערך, מונה כונס נכסים ונעשו שני ניסיונות למכור את הנכס. התובע טען כי הנתבעים ניצלו לרעה את מעמדו הפגיע – הוא היה חולה ועזב את הארץ – ולא פעלו לטובתו לאורך כל ההליך. הוא טען כי הנכס נמכר במחיר נמוך וכי במהלך כינוס הנכסים נגרמו לו נזקים אשר הפחיתו את ערכו עוד יותר. הנאשמים הכחישו את הטענות. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. בית המשפט קבע כי הבנק פעל כדין בפתיחת הליכי העיקול משום שלא ניתן היה לאתר את התובע והוא נטש את הנכס. מחלתו של התובע לא הייתה ידועה לציבור ולא ניתן היה לייחסה לבנק. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הבנק לא עצר את ההליכים לאחר פירעון החוב, וקבע כי ההלוואה הועמדה לפירעון מיידי וכי התובע לא היה מנוע מלשלם תשלומים חודשיים קבועים. באשר לטענת גביית היתר, קיבל בית המשפט את חישובי הבנק ודחה את חוות דעת המומחה שהציגה התובעת כבלתי אמינה. בהתייחסו לאחריותה של הכונסת, מצא בית המשפט כי התובעת אינה מנועה מלהגיש נגדה תביעת רשלנות. עם זאת, היא אישרה את מעשיה של כונסת הנכסים וקבעה כי היא פעלה כראוי בפרסום הנכס, ולא התרשלה בכך שלא פיקחה על השמאי או ביטחה את הנכס. בית המשפט העדיף את השמאות שנערכה מטעם הנתבעים על פני זו שהציגה התובעת, והגיע למסקנה כי הנכס נמכר במחיר סביר. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי הנזק הנטען לנכס אירע במהלך כינוס הנכסים או כי הוא הפחית את מחיר המכירה, טענותיו כנגד כונס הנכסים נדחו. בית המשפט דחה גם את טענות הרשלנות של התובע כלפי השמאי, וקבע כי עבודתו התנהלה באופן מקצועי וכי טעויות כלשהן לא השפיעו על התוצאה. לגבי סוכן הנדל"ן, בית המשפט לא מצא ראיות להסכם תיווך או להפרות כלשהן של תפקידו. מאחר שהתובע לא הוכיח את טענותיו או את הנזקים שנגרמו לו, נדחתה התביעה כנגד כל הנתבעים. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 1-3 הוצאות בסך 80,000 ₪ ו-20,000 ₪ לנתבעת 4, אשר ייצגה את עצמה. פסק הדין נשלח לצדדים, וזכות הערעור נשמרה.