בר"מ 4129/17

תקציר

המבקש, שביקש לערער על החלטה השוללת ממנו רישיון חשמלאי-מהנדס, לא הציג נימוקים המצדיקים את הסעד החריג של רשות ערעור. באשר לטענותיו בדבר הערכת בית המשפט לעניינים מנהליים את התנהלות חברי הוועדה המייעצת הדנה בעניינו ואת זכאותו לרישיון, מצא בית המשפט כי אלה מוגבלות לפרטי עניינו ולא עילות ערעור. טענותיו של המבקש בדבר עזיבתו של חבר במהלך הדיונים וחתימת פרוטוקולים מטעמו נדונו גם על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר הורה על קיום דיון חוזר – החלטה שבית משפט זה אישר, שכן אין זה הפורום המתאים להתערב במקרים כאלה שאינם מסיימים את ההליך המשפטי. גם טענות המבקש בדבר מסמכים חסרים נדחו, שכן בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי המסמכים הנדונים אינם רלוונטיים, והמשיב טען כי כולם הוצגו. גם ערעורו של המבקש על מעמדה המשפטי של הוועדה המייעצת ועל סמכותו לבסס את החלטתו על המלצותיה לא היו משכנעים. סמכותו של הממונה להתייעץ עם אנשי מקצוע בטרם יחליט בבקשות לרישיון נתמכה בהוראות תקדימיות וסמכויות עזר. הגם שהסדרת נהלי הוועדה המייעצת באופן מקיף תועיל, היעדרה של רגולציה כזו לא שלל את סמכותו של המנהל לבסס את החלטתו על המלצות הוועדה. כמו כן, שיקול דעתו של המנהל בהחלטות הרישוי לא הוגבל לתנאי הסף הקבועים בתקנות החשמל אלא הורחב לשיקולים של הכשרתו וניסיונו של המבקש. בית המשפט גם סירב להתערב בשיקול דעתו של המנהל בשיקולים נוספים מעבר לאלה המנויים בתקנות, נוכח ההליכים הרגולטוריים התלויים ועומדים בעניין תנאי הרישוי. לבסוף, טענות המבקש בדבר אי חוקיותה של בחינה בכתב של ידע מקצועי לא הוצגו בפני ערכאות נמוכות יותר ולא היו רלוונטיות להחלטה שלפנינו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, מבלי לפגוע בכל ערעור עתידי על החלטת דירקטור נפרד.