בר"מ 8557/19

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור שעניינו שלילת רישיון א/5 שהיה בידי המערער, אשר קיבל טיפול רפואי ל-HIV במסגרת תכנית בריאות לאומית. המערערת טענה כי אובדן הרישיון יגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך עקב הפסקת ההטבות הרפואיות הקשורות ברישיון. בית המשפט בחן את מאזן הנוחות, גורם מרכזי במתן סעד זמני, שעניינו בחינה האם דחיית הבקשה תגרום למערער נזק בלתי הפיך. נקבע כי ההשלכות הבריאותיות האפשריות של הפסקת הטיפול במערער הטו את הכף לטובתו, כפי שהותוותה בחוות דעת רפואית של מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא. חרף הרשעותיו הפליליות הקודמות של המערער, מצא בית המשפט כי אין בהן כדי לגבור על הצורך בסעד זמני, מה גם שהליכים משפטיים קודמים הכירו במצבו של המערער ללא הליכים פליליים נוספים. בית המשפט השעה את הדיון בערעור והעניק סעד זמני על ידי הארכת רישיון א/5 של המערער בשישה חודשים, עם ארכות נוספות אפשריות עד להכרעה בערעור, אלא אם יתעוררו סוגיות חדשות. פסק הדין הדגיש את עקרון רציפות הטיפול והכיר בהיעדרן של טענות נגדיות משמעותיות מצד המשיב העשויות להצדיק ביטול סעד זמני. לא היו הזמנות להוצאות.