ע"א 32069-10-14

תקציר

הערעור הוא על פסקי דין והחלטות ביניים שניתנו על ידי הממונה הבכיר על רישום מקרקעין בסכסוך בין שכנים בבית משותף. המשיבים ביקשו להרחיב את דירותיהם וקיבלו היתר לכך, לרבות מהמערערים, שהתנגדו בהמשך לבנייה. המשיבים קיבלו צו מניעה זמני המאפשר להם להמשיך בעבודתם בתנאי. לאחר שבקשת המערערים לצו מניעה קבוע נדחתה, דרשו המשיבים מהמערערים פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו להם עקב צו המניעה הזמני. הממונה פסק לטובת המשיבים, והורה למערערים לפצות אותם בגין התשלומים ששולמו לקבלן, להחזיר דמי בקשה, לשלם שכר טרחת עורך דין ולשלם פיצוי נזק לא ממוני. המערערים ערערו על פסק דין זה, וטענו כי למשיבים לא נגרמו הפסדים כלשהם והראיות שהוצגו זויפו. עוד טענו כי הממונה היה מוטה ושגה בפסיקת שכר טרחה מופרז. המשיבים טענו כי הביאו ראיות מספיקות והמערערים לא הציגו ראיות משלהם. בית המשפט דחה את מרבית טענות המערערים, והסכים עם ממצאי הממונה כי למשיבים נגרמו עיכובים והפסדים. היא לא מצאה כל משוא פנים בפסיקת הממונה ואישרה גם את פסיקת ההוצאות, למעט הפחתה מינורית. בית המשפט קבע כי המערערים אחראים להפסדי המשיבים ואישר את פסק הדין, תוך הפחתה קלה בהוצאות שנפסקו בגין בקשות ביניים.