דב"ע מח/13 - 01

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית הדין האזורי שדחה את שלילת קצבת הנכות ממורה לבלט שהפסיק לעבוד בשל בעיות בריאותיות. המורה השתכרה בתקופה הנקובה 225% מהשכר הממוצע במשק, וטענה כי יכולתה להשתכר בעבודה בלתי מקצועית לא הוערכה כראוי. ועדת הערר ופקיד התביעות קבעו כי היא אינה "נכה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, שכן היא יכולה לעבוד בכל עבודה שאינה ריקוד. הוועדה ביססה את החלטתה על נתונים מדויקים, ובית המשפט קבע כי קביעת הנכות היא בסופו של דבר עניין של הערכה והתרשמות על סמך הנתונים. בית הדין לא מצא פגם בשיקול דעתה של הוועדה ואישר את החלטתה, מה שהביא לדחיית הערעור. סגן הנשיא קובי הדגיש כי הסמכות לקבוע כושר השתכרות נתונה לפקיד התביעות לפי סעיף 127 המתוקן לחוק הביטוח הלאומי. פסק הדין אישר כי הליך קבלת ההחלטות של הוועדה היה סביר ודחה את הרעיון של קבלת החלטות שרירותית. מקרה זה עסק בפרשנות של "שאלה משפטית", ונימוקיו של בית המשפט נמצאו מבוססים, תוך המסקנה כי מצב הנכות של אדם אינו נקבע על פי נוסחה אריתמטית נוקשה. בעקבות זאת נדחה הערעור והחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה.