עב"ל 44545-02-20

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את מכלול הטענות והראיות, פסק לטובת המערערת, וקיבל את ערעורה על סמך פרשנות סעיף 1(2)(ג) לחוק משפחות עצמאיות. סעיף זה, שנוסף באמצעות תיקון 3, מציע הגנות ספציפיות לנשים נפגעות אלימות במשפחה, ומאפשר להן להיות זכאיות ל"הורים עצמאיים" הזכאים להטבות מסוימות. בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק הייתה לתמוך בקורבנות אלימות, לאפשר להם להתנתק ממעגלי ההתעללות ולהשיג עצמאות, מבלי להטיל מגבלות זמניות מיותרות על מועד שהותם במקלט. השהות במקלט משמשת בעיקר עדות לאלימות, ולא מצב המחייב קרבה לפרידה או פתיחת הליך גירושין. פסק הדין מתח ביקורת על פרשנותו של המוסד לביטוח לאומי, אשר טעה בדרישה לקיים את התנאים בזמן והביא לצמצום זכויות. המציאות שבה נשים עלולות לעזוב שוב ושוב ולחזור למצבים מתעללים לקחה בחשבון את ההחלטה, תוך הכרה במורכבות ובסכנות הכרוכות בעזיבת מערכות יחסים מתעללות. משכך, העניק בית המשפט למערערת את מענק החינוך לילדיה, מתוך הכרה במצבה כקורבן לאלימות מתמשכת, חרף הזמן שחלף מאז שהותה האחרונה במקלט, דבר המשקף הבנה חומלת לאתגרים הניצבים בפני קורבנות אלימות במשפחה.