בג"צ 142/86

תקציר

בג"ץ דן במקרה של אגודה חקלאית שיתופית בגליל העליון שכלכלתה נשענה על גידול עופות. בעתירה נטען כי בהתבסס על התחייבות מפורשת ארוכת טווח של יו"ר המועצה לתעשיית הלול להקצות מכסות לגידול משמינים, הם עברו מייצור ביצים למשמינים ולאחר מכן נטלו הלוואות כספיות משמעותיות לצורך ההמרה. עם זאת, המשיבים הקצו מכסות נמוכות משמעותית מהמובטח, תוך ציון ירידה בצריכת המפטמים. בית המשפט בחן את התנאים שבהם להבטחת רשות יש משקל משפטי. היא מצאה כי ההתחייבות נעשתה בסמכות משפטית ברורה והייתה מפורשת וישימה. בעוד שהמשיבים הצדיקו את ההפחתה בכך שהצביעו על שינוי במדיניות הכלכלית, בית המשפט מצא הסבר זה כבלתי מספק נוכח ההפחתה הדרסטית הסותרת את ההבטחה, אשר התיישבה עם ירידה של 17% בלבד בצריכה התעשייתית. בהצביעו על חוסר העקביות בהקצאת 1/7 בלבד מהמכסה המובטחת אל מול ירידה של 17%, קבע בית המשפט כי הקיצוץ אינו סביר ומצבה הקשה של העותרת, שהוחמרה בהסתמכות על ההבטחות, מצדיק סעד. לפיכך, קבע בית המשפט הקצאה לעותרת של 1,160 טון, תוך הדגשת הצורך בהתאמות מכסות עתידיות כך שיתאימו למכסות הארציות. העתירה התקבלה תוך חיוב ההוצאות הנלוות שנפסקו לעותרת.