מ. מקרקעין 168-08-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת כי עומדת לה הזכות לנצל את יתרת אחוזי הבנייה לבנייה על שטח הגג הצמוד לדירתה, בהתבסס על לשונו הברורה של התקנון, המעניק את הסכמת כל בעלי הדירות לכך שתבנה במקום. זכות זו כפופה לקבלת היתר בניה מרשויות התכנון. עוד קובע פסק הדין כי טענות הנתבעים בדבר היעדר זכויות בנייה בלעדיות של התובעים בגג הצמוד וזכותם לחלק באחוזי הבנייה אינן מבוססות. הנתבעים נדרשים לשלם לתובע את הוצאות המשפט: 1,000 ₪ כל אחד לנתבעים 9 ו-10, ו-1,500 ₪ כל אחד לנתבעים 5-2, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. התובעת רכשה את הדירה ואת הגג הצמוד לה מבעלי הזכויות הקודמים בשנת 2018 והגישה את התביעה שנה לאחר מכן, לאחר שרשויות התכנון דחו את בקשתה להיתר בנייה. הנתבעים, בעלי דירות אחרים בבית המשותף, טענו כי זכותו של התובע לבנות על הגג אינה מוחלטת וכי הם זכאים לחלק באחוזי הבנייה. לטענתם, חל שיהוי במימוש זכות הבנייה וכי התנהלות בעלי הזכויות הקודמים מעידה על שוויון זכויות בגג. פסק הדין דוחה טענות אלה, ומציין כי לשון התקנון היא תוצאה של הסכם בין בעלי הדירות, ויש לפרשו בהתאם לכוונותיהם. מאחר שחוקי העזר מקנים במפורש לתובעת זכות לבנות על הגג הצמוד, הם כוללים גם הסכמה לניצול אחוזי הבנייה הדרושים לבנייה במקום. עוד צוין בפסק הדין כי זכותה של התובעת לבנות נפרדת מאישור רשויות התכנון, ודחייתה את בקשתה אינה מבטלת את זכותה הקניינית.