מ"ת 21310-10-09

תקציר

על סמך הראיות והעדויות שהוצגו, השופט מוצא יסוד מספיק להאמין כי המשיב היה מעורב בעבירות המיוחסות לו. השופט מדגיש כי מטרת דיון הארכת המעצר אינה לקבוע אשמה או חפות, אלא להעריך את הפוטנציאל הראייתי שייבחן בהמשך המשפט המלא. במקרה דנן, נחה דעתו של השופט כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות, הכוללות סחר בנשק ועבירות ביטחון. השופט מדגיש את האופי הנסיבתי של חומר הראיות, לרבות שיחות מוקלטות וסתירות בדברי המשיב, אשר יחדיו יוצרים ערך סינרגטי שיכול להוביל להרשעה. באשר ליסוד הנפשי מציינת השופטת כי ניתן להסיק את ידיעתו של המשיב על העסקה ואת תמורתו הכספית ממכלול הנסיבות. השופט מדגיש גם את מסוכנותן של העבירות, במיוחד בהתחשב במספר מטעני החבלה המאולתרים המעורבים, ובסיכון הפוטנציאלי לשלום הציבור ולשלמות המשטר. נוכח חומרת האישומים, היסטוריית הנסיעות של המשיב בעבר וסיכון הטיסה, מורה השופט על מעצרו של המשיב עד תום המשפט העיקרי, מתוך אמונה כי אין אמצעי חלופי שיכול להבטיח את שלום הציבור. פסק דין זה ניתן בנוכחות המשיב וסניגור ותביעה.