ת"א 45948-09-11

תקציר

התובעים, רוכשי דירה בחולון, תבעו את הבעלים (נתבעים 2 ו-3) בגין פירוק לכאורה של אביזרים שונים מהדירה שמכרו לתובעים, במסגרת הליכי כינוס הנכסים, ואת כונס הנכסים (הנתבע 1) בגין אי מסירת הדירה במצב שהובטח. המחלוקת העיקרית נגעה לאביזרים שהנתבעים היו רשאים לקחת עם עזיבתם את הדירה. התובעים דרשו פיצוי בסך 125,720 ₪ בגין הנזק שנטען על ידי הנתבעים, בתוספת נזקים נוספים. השופט קיבל חלקית את טענות התובעים. נמצא כי הנאשמים נטלו שלא כדין חלק מאביזרי הדירה, בהם שני מיכלי הדחה, ברז ושני מנגנונים, שנחשבו לחלק בלתי נפרד מהדירה. הם חויבו לשלם 2,150 שקלים עבור פריטים אלה והנזק שנגרם כתוצאה מהוצאתם, וכן 5,000 שקלים בגין עוגמת נפש. כמו כן הורה השופט לנתבעים לפצות את התובעים בחלק מהוצאותיהם המשפטיות והמומחיות, בסך 2,000 ₪. סכום זה, יחד עם הפיצוי בגין הפריטים ועוגמת הנפש, הסתכם ב-9,150 ₪, שישולמו מהכספים שנוכו על ידי הכונס בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עוד נמצא כי הכונס אחראי במשותף לאי בירור נושא האביזרים בהסכם המכר. עם זאת, מאחר שהתובעים יכלו לעכב את סכום התביעה מכספי התמורה, לא היה צורך בצו נוסף כדי לחייב את הכונס לשלם להם. תחת זאת, הונחה כונס הנכסים להעביר את סכום הפיצוי לתובעים ואת יתרת הכספים לנתבעים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. באשר להודעת הצד השלישי, חויבו הנתבעים לשפות את כונס הנכסים בגין כל סכום שישלם לתובעים מכיסו, בתוספת שכר טרחת עורך דין מלא. הכונס יגבה סכומים אלה מכספי התמורה המעוכבת. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו המשפטיות ביחסים שבין התובעים לכונס הנכסים ובין הכונס לבין הנתבעים. ככלל, התביעה התקבלה בחלקה, כאשר הנתבעים והכונס נושאים כל אחד בחלק מהוצאות התובעים. כונס הנכסים היה אמור להעביר את סכום הפיצוי לתובעים, ואילו הנתבעים יקבלו את יתרת הכספים, ובכך לסיים את העניין.