עת"מ 3061/06

תקציר

במקרה זה חייבה עיריית חדרה את רכבת ישראל בארנונה נוספת, בעקבות שומה מחודשת שמצאה טעות לכאורה בהנחה קודמת בארנונה שניתנה בין השנים 1997 ל-2005. העירייה טענה כי הנחה זו אינה חוקית בעקבות ביטול סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות בשנת 1996, שהצדיק תחילה את ההנחה. עם זאת, הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2003 קבע שיעורי מס ספציפיים לרכבת ישראל, הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית. העירייה טענה כי ההסכם משנת 2003 נעשה ללא מודעות לביטול החוק והאשימה את רכבת ישראל בחוסר תום לב בכך שלא עדכנה אותם על שינוי החקיקה. למרות זאת, בית המשפט מצא כי לעירייה לא היה בסיס חוקי לקבוע כי ההסכם משנת 2003 בטל או לשנות את שומת המס באופן חד צדדי רטרואקטיבית. פעולות מנהליות שננקטו נגד רכבת ישראל בגין גביית מסים הוגדרו כבלתי סבירות, בלתי מידתיות ונטולות ביקורת שיפוטית מוקדמת. בית המשפט קבע כי על רשות מקומית לבקש תחילה הכרזה שיפוטית להשתחרר מהסכם ועליה להקפיד על מגבלות סטטוטוריות, תוך שהוא מדגיש כי גבייה מנהלית אינה ברירת המחדל אלא אמצעי חריג שיש להשתמש בו במשורה. לסיכום, בית המשפט פסל את דרישת המס של העירייה ופסק הוצאות משפט לרכבת ישראל, תוך הדגשת הצורך בהגינות, מידתיות ועמידה בהסכמים במינהל הארנונה.