ע"א 180/75

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למקרה שבו עיתונאי ובעל מניות בבנק, המערער, הגיש תביעה נגד הבנק וביקש להצהיר כי הטבות מסוימות שניתנו ליו"ר דירקטוריון הבנק לשעבר עם פרישתו אינן תקפות. המערערת טענה כי הטבות אלה חרגו מסמכויותיו של הבנק כחברה ועושקו את בעלי מניות המיעוט. עם זאת, בית המשפט העליון פסק נגד המערער בנימוק שאין לו זכות להגיש את התביעה. בית המשפט קבע, כי תביעתו של בעל מניות כלפי החברה אינה יכולה להתבסס על מעשים שהתרחשו לפני שהפך לחבר, וכך היה במקרה דנן, שכן המערערת רכשה מניות שנתיים לאחר מתן ההטבות. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי תביעה נגזרת, שהיא תביעה המוגשת על ידי בעל מניות בשם החברה כנגד צד שלישי, צריכה להיעתר רק בנסיבות חריגות בהן ההון העצמי דורש זאת. רכישת מניות לאחר האירוע, אך ורק לצורך הגשת תביעה, אינה מצדיקה סטייה מהכלל לפיו תאגיד הוא ישות משפטית נפרדת. בית המשפט מצא כי מניעיו של המערער היו מוטלים בספק, שכן הוא ניהל "מאבק ציבורי" נגד הבנק, ורכישת המניות נראתה כמהלך אסטרטגי לקידום אג'נדה זו. דעת הרוב של בית המשפט הייתה כי המערער חייב לבית המשפט הסבר מדוע רכש מניות למרות שידע על המעשים הפוגעניים לכאורה, אותם לא סיפק. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 לירות. השופט לנדוי והשופט ברנזון הסכימו עם פסק הדין.