רמ"ש 34077-03-21

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והחליט לקבל את הערעור. ראשית, באשר להחלטת בית משפט קמא לצרף את המבקש כנתבע נוסף, קבע השופט כי החלטה זו התקבלה בטרם עת וללא הליך הוגן, שכן היא נעשתה ללא תגובת הבנק או הסכמתו. זאת ועוד, השופט לא מצא טעם בנימוקיו של בית משפט קמא למתן צו מניעה זמני האוסר על מימוש המשכנתא. השופט מתח ביקורת על הבנתו של בית משפט קמא את הליך ההוצאה לפועל ואת תפקידו של רשם ההוצאה לפועל. הבנק, שהיה ברשותו משכנתא רשומה, לא היה מחויב לוודא את תוקפה של המשכנתא מעבר לכך, והיה על המשיבים להגיש תביעות מתאימות לבית המשפט אם רצו לערער עליה, אך לא עשו כן. השופט גם דחה את חששותיו של בית משפט קמא מפני נזק פוטנציאלי בלתי הפיך למשיבים, והדגיש כי מכירת הנכס עדיין תותיר אותם עם תמורה משמעותית, וכי הנכס נתון לעיקול שנרשם על ידי בית הדין הרבני. בנוסף, ציינה השופטת כי טענות המשיב בדבר זיוף ההסכמה וכשירותו של המשיב השלישי אינן מבוססות וכבר נדונו בהחלטות קודמות של בית המשפט. יתרה מכך, השופטת הביעה ספקנות לגבי תוקף חתימת המשכנתא, וציינה כי היא אומתה על ידי עו"ד, והבהירה את תחולתו הלא רלוונטית של חוק השיתוף במקרה זה. לאור ממצאים אלה, הגיעה השופטת למסקנה כי החלטות בית המשפט קמא מיום 2.3.2021 ומיום 8.3.2021 אינן תקפות ודינן להתבטל. עוד הדגישה השופטת כי אין בפסק דין זה כדי למנוע ממי מהמשיבים לממש את זכויותיהם הנטענות בהליכים נפרדים. לבסוף הורה השופט למשיב לפצות את המבקש בגין הוצאותיו המשפטיות, וקבע את הסכום על 10,000 ₪. פסק דין זה יכול להתפרסם במתכונתו החתומה, תוך הסרת שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים.