ע"פ 2014/94

תקציר

הפרשה עסקה בערעורם של מספר אנשים שהורשעו או זוכו בניסיון להבריח סמים מלבנון לישראל. המערערים, מונדר סאלח ואחיו טלאל, ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם, ואילו המדינה ערערה על זיכויו של כאיד איברהים ועל זיכויו החלקי של טלאל. הניסיון להבריח סמים נכשל משום שלא ניתן היה להגיע לספק בלבנון, והתעוררו מחלוקות עם טענות על היותם סוכנים משטרתיים. בית המשפט בחן את מהימנותן של עדויות עדים, במיוחד כאלה בעלי רקע פלילי, והדגיש את חשיבות אימות הראיות. השופטים בחנו את טענתו של מונדר כי פעל כסוכן משטרתי, שנדחתה בשל חוסר עקביות וגילוי מאוחר של הגנתו. בית המשפט אישר את אשמתם של מונדר וטלאל בהתבסס על ראיות, כולל שיחות מוקלטות וראיות נסיבתיות, אך הכיר בכך שנסיבות כפייה שבהן היה מעורב סוכן משטרתי עשויות היו להשפיע על ביצוע הפשע. השופטת שטרסברג-כהן סברה כי יש די ראיות מאששות כדי להרשיע את כאיד, למרות חוסר עקביות בעדויות ובראיות הנסיבתיות, ואילו הנשיא ברק והשופט זמיר קבעו כי הראיות אינן מספיקות כדי לבטל את זיכויו של כאיד. בית המשפט אישר את הרשעתם וגזר דינם של מונדר וטלאל, אך דחה את ערעור המדינה בעניינו של כאיד, והותיר על כנו את זיכויו בשל ספק סביר.