ד"מ 26568-02-17

תקציר

התובע, מטפל סיעודי, תבע את מעסיקיו – הנתבע 1, שהעסיק אותו ישירות, והנתבע 2, אחיו של המטופל שעליו פיקח – על פיצויים והטבות שונות המגיעות לו לכאורה על פי חוקי העבודה והעבודה בישראל. השופט פסק לטובת טענות התובע נגד הנתבע 1 במספר סעיפים. ראשית, לעניין פיצויי פיטורים, קיבלה השופטת את העובדה שהתובע עבד אצל הנתבעת 1 למעלה משנה, דבר המזכה אותו בגמלה זו, וכי יש לראות בחופשת היעדרותו של התובע – שלטענת הנתבעים לא אושרה – כחלק מחופשתו השנתית או החל"ת בהסכמה, תוך שמירה על רציפות העסקתו. לפיכך, חייבים לתובע 2,656.5 ₪ פיצויי פיטורים. שנית, השופט קבע כי התובע היה צריך לקבל הודעה מוקדמת על פיטוריו, ופסק לו תמורתו 3,441 ₪. שלישית, השופטת מצאה כי שכרו החודשי של התובע היה מוסכם על 4,650 ₪, וכי תשלומי הנתבעים בסך 3,700 ₪ בתוספת 400 ₪ דמי כיס לא עמדו בחובה זו. לאחר ניכויים כדין, יתרת הפרשי השכר המגיעים לתובע בכל חודש עמדה על 224 ₪, ובסך הכל 1,560 ₪ עבור תקופת עבודתו. בנוסף, השופטת הסכימה עם התובע כי השיטה שבה הנתבעים העלו את שכרו הייתה שגויה, וכתוצאה מכך שולם לו תשלום חסר של 2,422 שקל. השופטת דחתה את תביעתו של התובע לתוספת גמול עבור עבודה במהלך המנוחה השבועית, שכן הוא לא הביא ראיות או חישובים מספיקים לתמיכה בתביעתו. כמו כן נפסקו לתובע 209 ₪ הפרשות לפנסיה, 2,232 ₪ לפדיון ימי חופשה, ותביעתו לדמי הבראה נדחתה מאחר שלא השלים שנת עבודה מלאה ללא הפסקה. לבסוף, דחתה השופטת את תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2, וקבעה כי אין ביניהם יחסי עבודה. לפיכך חויבה הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 8,855.50 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ליום 1.7.2016, בתוך 30 יום. כן חויב הנתבע 1 לשלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.