ת"א 44148-06-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים בגין נזק נפשי שנגרם לתובע שהיה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע הולך רגל באורח אנוש. התובעת, שהייתה נהגת הרכב, תבעה פיצוי מהנתבעת, עמה חתמה חוזה ביטוח רכב, בסך 35,000 ₪. הנתבעת לא חלקה על כך שלתובעת נגרם נזק נפשי, אך טענה כי מאחר שלא נפגעה פיזית ונזקיה נגרמו כתוצאה ממותו של הולך הרגל, יש לעמוד בתנאי פסק דין אלסוהא על מנת לקבל פיצוי. לטענת הנתבעת, יש לסווג את נזקי התובע כנזק משני. הצדדים הסכימו כי נזקיה של התובעת יסתכמו ב-28,000 ₪, אך לא הסכימו האם יש להגדירם כנפגעת ישירה של התאונה או כנפגעת משנית. בית המשפט בחן את מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה ומצא כי היא סבלה מתגובה רגשית עזה כתוצאה מהתאונה, שהתפתחה בהדרגה להליך אבל נורמטיבי. המומחה שמונה על ידי בית המשפט ייחס לתובע 10% נכות נפשית בשבועיים הראשונים שלאחר התאונה ו-5% בשנה שלאחר מכן. בית המשפט קבע כי התובע, שהיה נהג הרכב, היה קורבן ישיר לתאונה. נזקיה הנפשיים נגרמו בשל מעורבותה האישית בתאונה, ניסיונה הכושל למנוע אותה והלחץ הנובע ממנה. בית המשפט הדגיש כי על זכותו של נפגע תאונת דרכים לפיצוי בגין נזק נפשי, גם אם זהו הנזק היחיד שנגרם לו, אין עוררין. במקרה זה, הנזק הנפשי של התובעת נגרם כתוצאה מהחוויה הטראומטית שעברה באופן אישי וישיר, ולא רק מהתבוננות בתוצאות התאונה. לפיכך, נזקה בר פיצוי ותנאי פסק דין אלסוהא, העוסק בנפגעים משניים, אינם חלים עליה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת תשלם לתובע 28,000 ₪, בתוספת שכר טרחה והוצאות, כפי שהוסכם בין הצדדים.