ת"א 63812-03-23

תקציר

התובעת במקרה זה תבעה פיצוי כספי מהנתבעת, שותפתה העסקית לשעבר, בעקבות כישלון המיזם העסקי המשותף שלהם. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלומים בגין הוצאות ניהול תיק חדלות פירעון, שהסתכמו לטענתה בסך של 85,000 ₪, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות הקשורות להליך חדלות הפירעון. עם זאת, השופטת קבעה כי מאחר ששכר טרחת עורך הדין בסך 15,000 ₪ שולם מחשבון העסק המשותף, התובע זכאי רק למחצית מסכום זה, קרי 7,500 ₪, בתנאי שיוכח כי שכר הטרחה קשור ישירות להליך חדלות הפירעון. בנוסף, דחתה השופטת את תביעת התובעת להוצאות הליך חדלות פירעון בסך 70,000 ₪, שכן לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענה זו ואף לא תסביר את מהות ההוצאות. כמו כן ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת במחצית משווי המוניטין של העסק, המוערך בכ-150,000 ₪. בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק של היעדר ראיות שהוצגו על ידי התובעת לתמיכה בערך המוניטין ובאופי הרגיל של העסק, שהציע מוצרי מזון ביתיים סטנדרטיים וללא מיקום או סימן מסחר ייחודי. ככלל, החליטה השופטת לדחות את טענות התובעת והורתה לה לשלם לנתבעת 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים וסימנה את סוף התיק.