ע"א 3814/20

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון שלא לפסול עצמו מלדון בסכסוך בין בני זוג לשעבר בנוגע לחלוקת רכוש, משמורת ומזונות. בתחילה הסכימו הצדדים על "הסכם שלום בית", אך בהמשך ביקש המשיב לבטלו, בנימוק של חוסר תום לב מצד המערערת. למרות ניסיון הפיוס, נמשכו חילוקי הדעות בנוגע לחלוקת הרכוש, שהובילו לקביעת דיון הוכחות. המערערת ביקשה לפסול את השופטת המכהנת, בטענה כי השופטת הביעה דעה נחרצת על אמינותה מבלי לשמוע את כל הראיות, דבר שלדעתה מצביע על הטיה. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנימוק שהשופט יכול להישאר נטול פניות, אך השופט היושב בדין הכיר בכך שהצהרות קודמות בדבר אמינותו של המערער התבססו על ההקשר המלא של התיק עד לאותה נקודה. בערעור קבעו הערכאות הגבוהות כי הצהרותיו הנחרצות של השופט בדבר מהימנותו של המערער טרם הצגת הראיות מצביעות על היעדר משוא פנים, ובכך מפרות נורמות שיפוטיות בהליכי קדם משפט. כדי לשמור על הגינות שיפוטית, הערעור התקבל, וההליכים הועברו להרכב אחר. לא נפסקו הוצאות בגין הערעור.