עב"ל 25123-06-10

תקציר

פסק הדין דן בתנאים שבהם קטין, שחייבים לו מזונות על פי בית המשפט, יכול לקבל תשלום מהמוסד לביטוח לאומי (המכון) כתחליף להורה החייב. המכון נכנס לנעליו של ההורה שאינו משלם את דמי המזונות שנקבעו על ידי בית המשפט ומבטיח את אמצעי הקיום של הקטין. הזכות למזונות אינה תלויה באמו של הקטין או בכל בן משפחה אחר ואינה מושפעת ממעמד התושבות שלו. עם זאת, שיעור תשלום המזונות על ידי המכון נקבע על פי הכנסתו של ההורה עמו מתגורר הקטין, שכן החוק רואה את ההורה והקטין כיחידה כלכלית אחת. החלטה זו מבוססת על העיקרון כי שני ההורים אחראים להאכיל את ילדיהם ולדאוג לרווחתם. פסק הדין מתייחס גם לשלילת תשלומי מזונות מזוכים שעוזבים את ישראל לפי סעיף 9א לחוק המזונות. סעיף זה מניח כי לכל מי שעוזב את הארץ מספר פעמים יש הכנסה הפוסלת אותו מתשלום מזונות, דבר שאינו חוקתי. מאחר שסוגיה זו לא נטענה על ידי הצדדים, פסק הדין בערעור הספציפי הזה (ערעורו של מ.ג.) יישמר עד שהצדדים ישלימו את טיעוניהם בשאלה חוקתית זו. לסיכום, ערעוריהם של א.ל. וש.ה. נדחים, וכל צד אחראי לשכר טרחתו. פסק הדין בערעורו של מ.ג. יינתן לאחר השלמת טיעוני הצדדים בשאלה החוקתית.