עפמ"ק 16909-07-20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת על צו הריסה למבנה המשמש כמוסד חינוכי, שנטען כי פעל ללא ההיתרים הנדרשים. המערערת, שאין לה זכויות קנייניות בקרקע, טענה כי מגוריהם ארוכי הטווח והשימוש בקרקע מקנים להם זכות להתנגד לצו ההריסה. עם זאת, בית המשפט פסק נגדם וקבע כי רק למחזיקים חוקיים יש זכות להתנגד, והמערערת לא הביאה כל ראיה לאכלוס החוקי שלהם. המבנה אכן נבנה ללא ההיתרים הנדרשים ונכלל תחת הקטגוריה של "עבודה אסורה" כהגדרתה בחוק. כמו כן, בית המשפט מצא כי התקיימו שלושת התנאים להוצאת צו הריסה ללא הרשעה פלילית: המבנה לא היה מורשה, לא הייתה אפשרות להעמיד לדין את העבריינים בשל התיישנות, והיה אינטרס ציבורי מיוחד בהריסת המבנה כדי לפנות מקום לקריית חינוך המשרתת את האוכלוסייה המקומית. השופט הסכים עם החלטת בית המשפט קמא ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי קיומו ארוך השנים של המבנה הבלתי חוקי אינו שולל את האינטרס הציבורי באכיפת דיני התכנון והבנייה. השופט דחה גם טענות הנוגעות לאכיפה בררנית, שיהוי ואי קיום שימוע, וקבע כי הן חסרות בסיס או חסרות שחר. בעקבות זאת נדחה הערעור, צו ההריסה אושר, ללא צו להוצאות, וביצוע פסק הדין עוכב ל-4.8.2020 מטעמים ארגוניים.