בג"צ 4806/94

תקציר

בעניין ד.ס.א. איכות הסביבה בע"מ (העותרת), אשר סיפקה שירותי פינוי פסולת, בחן בית המשפט העליון את זכאותה לקבלת תמריצים כספיים מכוח החוק לעידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) (הוראת שעה), התשנ"א-1991. העותרת, שקיבלה תחילה תמריצים, עמדה בפני ביטול לאחר ביקורת של המוסד לביטוח לאומי בשל תיקונים שהגדירו מחדש את המגזר העסקי הזכאי לתמריצים. בית המשפט התייחס לטענת העותרת כי תיקונים אלה, המצמצמים את הזכאות, פוגעים בזכות הקניין לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הסובסידיות תלויות בשינוי מדיניות הממשלה, ולאף גוף אין זכות קנויה למדיניות ללא שינוי. היא הגיעה למסקנה כי החוק מאפשר לשר האוצר לשנות את הגדרת הגופים הזכאים, ובכך לדחות את טענת זכויות הקניין של העותר. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת העותרת כי התיקונים נוגדים את זכויות השוויון, והדגיש כי הבחנות המבוססות על מקורות הכנסה משקפות שיקולים מעשיים. העותרת ערערה גם על פרשנותם ותחולתם הרטרואקטיבית של תיקונים אלה, וטענה להארכת תקופת המעבר בשל הסתמכות על תמריצים צפויים. בית המשפט הסכים חלקית, והציע כי מעבר ממושך יותר מהחודש החל יהיה הוגן, תוך התאמת המועד הקובע כך שיתאים באופן סביר יותר למחזור העסקים. למרות שהעתירה נדחתה ברובה, בית המשפט הכיר בפגיעה בהגינות הפרוצדורלית על ידי ועדת הערר, שלא נימקה את החלטתה, מה שהוביל לפסיקת הוצאות משפט לעותר. ההחלטה הדגישה את האיזון בין הדינמיקה של מדיניות הממשלה לבין ציפיות המגזר העסקי תחת מסגרות משפטיות משתנות.