ע"א 60587-12-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת לשון הרע שהגיש אדם המכונה דומפה, הפעיל בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, נגד מחברי חוברת ובלוגר שציטט חלקים מהחוברת בטוקבק בבלוג שלו. החוברת דנה, בין היתר, במפעל ההתנחלויות ובהתנהגות מנהיגיו, ובהם דומפה. בית משפט קמא דחה את הטענה, בקובעו כי הפרסום אינו מהווה לשון הרע, כי הוא נהנה מהגנות מכוח חופש הביטוי, וכי התבטאויותיהם של המחברים נעשו בתום לב. שני הצדדים ערערו. הערעור מתייחס בעיקר לשאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע נגד דומפה, ואם כן, האם יש ליוצרים הגנה. השופטים הסכימו חלקית עם המערער. הם קבעו כי חלק מההתבטאויות בפרסום מהוות לשון הרע. בפרט, ייחוס השקרים והמזימות למערער נמצא כבעל ממד עובדתי ומהווה לשון הרע. התבטאויות אחרות נמצאו כלא קשורות אישית למערער, וחלקן נמצאו כלא מהוות לשון הרע. השופטים הורו לבית משפט קמא לערוך בירור עובדתי של טענת האמת בפרסום המחברים בדבר ייחוס שקרים ומזימות. השופטים דנו גם בשאלת ההגנות וקבעו כי הפרסום אינו נהנה מהגנה כללית מעבר לקבועה בחוק, וכי הגנת תום הלב אינה חלה על מקרה זה. התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, והדיון מוחזר לבית המשפט קמא להמשך הליכים בהתאם להנחיות שניתנו. הערעור נגד הבלוגר נדחה. השופטים יעצו לעמיתיהם שלא לפסוק הוצאות לאור קבלתן החלקית של טענות הצדדים, והציעו לבטל את פסיקת ההוצאות שנקבעה על ידי בית משפט קמא. השופט דרורי חלק חלקית על כך וקבע כי כל האמירות בפרסום שכוונו כלפי המערער מהוות לשון הרע, והציע להחזיר את התיק כולו לבית המשפט קמא. כן הציע לפסוק למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהמשיבים 1 ו-2, בנוסף למשיב 3. הנשיא חשין הביע את הסכמתו לחוות דעתו של השופט שחם.