עפ"ת 24027-10-14

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. המערער טוען כי יש לזכות אותו מאחר שהרשלנות לא הוכחה מעבר לספק סביר. בית משפט קמא מצא את המערער אשם בכך שלא שם לב לכביש, וגרם לתאונה שניתן היה למנוע. העובדות המרכזיות שבמחלוקת הן מהירות רכבו של המערער, מהירות הולך הרגל, זמן התגובה של הנהג והאם ניתן היה למנוע את התאונה. השופטים הדנים בערעור מסכימים עם המערער כי יש לבטל את פסק הדין, שכן העובדות המרכזיות הסתמכו על הערכות ואומדנים, ולא על ראיות מוצקות. באופן ספציפי, מהירות הרכב ומהירות הולך הרגל בעת התאונה נקבעו על סמך עדויות ספקולטיביות וחישובים הכוללים מספר הנחות. זאת ועוד, זמן התגובה של הנהג לא הביא בחשבון את גורם ההפתעה, ובית משפט קמא הסתמך על ההנחה השגויה כי הנהג לא היה צריך להיות מופתע. עובדות אלה, הנוטות לטובת המערער, אינן מספיקות כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערער זוכה מאשמת גרימת מוות בנהיגה רשלנית.