ת"א 19922-06-09

תקציר

התובע, רן, תבע את חברו יניב ומעורבים נוספים בתאונת אופנוע בה נפגע. שאלת המפתח הייתה האם רן נהג באופנוע של יניב באישורו, מה שיקבע אם הוא מכוסה בפוליסת הביטוח של יניב, שכן הפוליסה מבטחת רק את בעל האופנוע. השופט קבע כי רן לא הוכיח שהיה לו היתר לנהוג באופנוע. השופט ביסס החלטה זו על עדויותיהם הלא עקביות של רן ועדיו, תוך שהוא מוצא את גרסתו של יניב לאירועים, לפיה רן לקח את האופנוע ללא הסכמה, שנמסרה זמן קצר לאחר התאונה, כאמינה יותר. יתר על כן, השופט החליט כי גם אם לרן היה אישור, הביטוח לא יכסה את נהיגתו של רן משום שלא הוכיח כי לא ידע שהביטוח מוגבל ליניב בלבד, דבר שאינו סביר בהתחשב בהשלכות הכספיות של פוליסה כזו ובהיסטוריה הביטוחית של רן עצמו. לפיכך, דחה השופט את התביעה נגד יניב וחברת הביטוח שלו, וקבע כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל במקרה זה. עוד קבעה השופטת כי אם בכוונת רן להמשיך ולנהל את התיק, יהיה עליו להגיש חוות דעת רפואית. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ולרן לא נפסקו הוצאות.