ת"א 41059-11-18

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ובחן את הראיות הקיימות. באשר לתביעה הכספית בת"א 12682-08-19, החליט בית המשפט לקבל את החלק העיקרי בתביעה ולהורות לכל אחד מהנתבעים לשלם לתובע את יתרת התמורה החוזית בסך 45,000 ₪ בשווי הקרן. סכום זה יותאם להבדלי הצמדה וריבית, כפי שנקבע בפסק הדין. בנוסף, הנתבעים יתחלקו שווה בשווה בהחזר אגרת בית המשפט המוערך ושכר טרחת עורך הדין שנקבע על 7,000 ₪. קביעה זו מתבססת על הקביעה כי הנתבעים לא הבאו ראיות מספיקות להוכחת תשלום הסכום הנוסף בסך 45,000 ₪ בגין התמורה החוזית בגין הדירות שרכשו. זאת ועוד, מהראיות עולה כי הדירות נמסרו לנתבעים לפני מועד המסירה החוזי, והנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כפי שנקבעו בהסכם המכר. באשר לתביעה לצווי מניעה קבועים בת"א 41059-11-18, קבע בית המשפט כי התובעים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענותיהם. הסכמי המכר בין הצדדים לא הצמידו חניות ספציפיות לכל דירה; במקום זאת, ניתנה לרוכשים הזכות להשתמש באזור החניה על בסיס מקום פנוי. בקשת התובעים למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת לשנות את שטח החניה או להשתמש בו למגורים נדחית. בנוסף, גם טענת התובעים בדבר השימוש הבלעדי במחסנים ספציפיים הצמודים לדירותיהם לא נתמכה בראיות מספיקות. בית המשפט מצא כי גרסת הנתבעת לתנאים המוסכמים ביחס למחסנים הייתה מדויקת יותר, והתובעים היו מודעים לכך שהחלוקה הסופית של שטחי האחסנה תתרחש לאחר הוספת יחידות דיור נוספות לבניין. כמו כן, בית המשפט הכיר בהסברה של הנתבעת לעיכוב ברישום הבניין כבית משותף, המיוחס לצורך בהליך איחוד וחלוקה מול רשות מקרקעי ישראל, והתובעים לא הביאו כל ראיה סותרת. יתר על כן, נראה כי התובעים עצמם מסרבים לחתום על הבקשה לרישום הבית המשותף, מה שעלול לגרום לעיכוב בתהליך. לפיכך, גם בקשתם למתן צו לרישום זכויותיהם בדירות בלשכת רישום המקרקעין נדחית, שכן טרם תמה התקופה החוזית המוסכמת לרישום הבית המשותף. סיכומו של דבר, התביעה בת"א 41059-11-18 נדחית במלואה, ואילו התביעה בת"א 12682-08-19 מתקבלת בחלקה, והנתבעים נדרשים לשלם את התשלומים המפורטים לתובע.