בג"צ 9827/04

תקציר

מרכז השלטון המקומי ו-13 רשויות מקומיות עתרו להשבת המצב הקודם שבו קיבלו סובסידיה ממשלתית למע"מ על מים הנמכרים לתעשייה ולחקלאות, שבוטל החל מינואר 2000. העותרים טענו כי המשיבים חרגו מסמכותם וכי התקנות אינן סבירות, שרירותיות וחסרות תשתית עובדתית, וגורמות נזק כספי בלתי מוצדק לרשויות המקומיות. לחילופין, ביקשו העותרים לתקן או לבטל את התקנות הרלוונטיות. המדינה טענה כי לעותרים אין זכות קנויה לסבסוד וכי התקנות סבירות בהסתכלות עליהן כמכלול. בית המשפט הסכים עם עמדת המדינה, וקבע כי העותרים לא הוכיחו כל פגם בתקנות, וכי התמונה הכוללת מלמדת כי הרשויות המקומיות לא הפסידו כספים מההסדר. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין לפסול בקלות ראש חקיקת משנה, שאושרה בוועדת הכספים. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.