ת"א 15343-02-10

תקציר

המחלוקת היא בין א.א. אבו ראס חברה לבניה ופיתוח בע"מ (התובעת) לבין המועצה המקומית פרדיס (הנתבעת), בנוגע לשני חוזים נפרדים לבניית שני מבני בית ספר. נקודות המחלוקת העיקריות הן הסתייגויות הנתבעת בסך 350,000 ₪, היתרי האכלוס בבתי הספר ותביעות התובעת לתשלומים נוספים על פי חוזי ההשהיה בגין עבודות שהופחתו או לא בוצעו. ראשית, בית המשפט קובע כי הנתבעת אינה זכאית להסתייגויות הנ"ל לאחר שהחשבון הסופי אושר על ידי הממונה. לגזבר הנתבעת אין סמכות לפסול באופן חד צדדי תשלומים שהומלצו על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, ותפקידו אך ורק לשחרר את הכספים לאחר שנקבעה זכאות לתשלומים. לפיכך, זכאית התובעת לקבל 350,000 ₪. שנית, באשר להיתרי האכלוס, בית המשפט מוצא כי הנתבעת חרגה מהמנגנון המוסכם בכך שאכלסה את המבנים ללא קבלת ההיתרים הנדרשים וללא אישור האדריכל. התנהלות זו נחשבת בלתי הולמת ובלתי עקבית. כפועל יוצא, זכאית התובעת לקבל את מלוא התמורה בהתאם לחשבונות הסופיים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, שכן המבנים אוכלסו ושימשו את הנתבעת. שלישית, בית המשפט בוחן את טענות התובעת לתשלומים נוספים על פי חוזי ההפטרה. התובעת טענה כי החוזים כרוכים במחיר קבוע לביצוע העבודות, ללא קשר לביצוע בפועל. עם זאת, בית המשפט מסכים עם הנתבעת ועם משק"ל כי המונח "חוזה הפסקה" אין משמעותו כי התובעת זכאית למחיר שנקבע מראש גם אם חלק מהעבודות הכלולות בחוזה אינן מבוצעות. התובעת הודתה כי עבודות מסוימות, כגון מעבדות וקירות מסך, לא בוצעו והסכימה כי יש להפחית את הסכומים עבור עבודות אלה. בית המשפט מדגיש כי מדובר בכספי ציבור וקובע כי יש לשלם לתובע רק עבור העבודות שבוצעו בפועל. לגופו של עניין, באשר לעובי התקרות והקירות, מקבל בית המשפט את טענות הנתבעת ומשק כי התובעת לא הונחה לבנות תקרות עבות יותר וכי התוספות הסטנדרטיות שדרש התובע כללו את עובי התקרות וקירות הביטחון. כמו כן, מסמכים ופגישות לאחר ביצוע החוזה מבהירים כי רק עבודות שיבוצעו יאושרו וישולמו עבורן. לפיכך, בית המשפט קובע כי התובעת אינה זכאית לתשלומים נוספים בגין עבודות מופחתות, בסך 830,000 ₪ לאחר ניכוי שכר לימוד. לבסוף, בית המשפט פוסק לתובע הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבעת. כל צד אחראי לשאת בהוצאותיו במערכת היחסים שבין הנתבע למשקל. פסק דין זה הינו סופי וניתן בהעדר הצדדים.