רע"א 3450/07

תקציר

יורשיו של יצחק מרקין ז"ל, שהיה בעל חלקת אדמה בפתח תקווה, ויורשיו של משה יהודה ז"ל, ששכר את הקרקע מיצחק ולאחר מכן רכש אותה, מנהלים התדיינות משפטית ממושכת. המחלוקת התעוררה בעקבות הפקעה חלקית של הקרקע בשנים 1990 ו-1992, שהובילה למחלוקת על הפיצויים המגיעים למשה יהודה. בשנת 2002 הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה המשיבים (יורשיו של משה) יתפנו ויפנו את רכושם מאזור מוגדר. עם זאת, התגלעה מחלוקת בנוגע לפרשנות ההתנחלות, ובפרט האם היא כוללת את הריסת המבנים באזור. הנושא הובא בפני ההוצאה לפועל, שהעומד בראשה החליט כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין במלואו. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר פסק לטובתם, והביא את המבקשים (יורשיו של איסחאק) להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם בית המשפט המחוזי כי ראש ההוצאה לפועל חרג מסמכותם בכך שפירש את הסכם הפשרה באופן שונה מבית המשפט המחוזי. עוד הדגיש בית המשפט כי הסכם הפשרה ופסק הדין שבאו בעקבותיו היו מעורפלים ולא הזכירו במפורש את הריסת המבנים. לפיכך, התקבלה פרשנותם של המשיבים לפסק הדין ככזה שאינו מחייב הריסה, ובקשת רשות הערעור נדחתה. המבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.