ע"א 2657/04

תקציר

במקרה הנבחן התקבל הערעור, שהתמקד בעיקר בשאלה האם חל סעיף 303(א) לחוק. נקבע כי אם רלוונטי, דין הערעור להתקבל, שכן העיקול על תשלומי הפנסיה של המערערת נחשב בלתי חוקי. בית המשפט הבהיר כי טענת הפרת הסכם הפשרה על ידי המשיב אינה רלוונטית, שכן המשיב לא היה צד להסכם. המסגרת הפרוצדורלית הסתמכה על תקנות הנוגעות לעיקול זמני, תוך הדגשה כי לא ניתן לעקל רכוש שהיה פטור באותה עת. המערערת קיבלה הודעה על צו העיקול אך העבירה את כספי הפנסיה לפני שהכירה בחוקיותו, מה שמעלה את שאלת "הצדק הסביר". באופן מכריע, פעולתו של המערער נופלת תחת הגנת "הצדק הסביר", בשל אי החוקיות שבהטלת עיקול על קצבת זקנה, כמפורט בסעיף 303(א). ההגנה נטועה בשליחותו החברתית של חוק הביטוח הלאומי, שמירה על הקצבה מפני שימוש לסילוק חובות שאינם קשורים. הערעור התקבל, בקשת העיקול נדחתה, והמשיב חויב בהוצאות המשפט של המערער בסך 10,000 ₪. פסק הדין הועבר לצדדים בדואר רשום.