ו"ע 59441-10-17

תקציר

הדיון נסוב סביב הגדרת "דירת מגורים" והשלכותיה על שיעורי מס רכישה במקרקעין. המערערים רכשו זכויות במקרקעין, לרבות התחייבות מצד המוכרים למסור דירות מוגמרות. השאלה היא האם הזכות הנרכשת היא "דירת מגורים", אשר חלה עליה שיעור מס רכישה שונה (בדרך כלל גבוה יותר). בית המשפט בוחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי ההגדרה ומגיע למסקנה כי יש לפרש אותה באופן רחב, תוך התמקדות בשימוש העתידי בנכס. היא מדגישה כי מהות הנכס, יחד עם החובה להשלים את הבנייה, הועברה לרוכשים. מכאן, שלמרות שהמוכרים לא התחייבו באופן אישי להשלים את הבנייה, ההתחייבות הייתה ניתנת להעברה לקונים. פרשנות זו, טוען בית המשפט, מתיישבת עם התכלית החקיקתית של הטלת מס רכישה בשיעורים מסוימים על דירות מגורים. בנוסף, בית המשפט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין מצבים בהם הרוכש עצמו מבצע את הבנייה, תוך שימת דגש על מהות הנכס המועבר. כמו כן, נדחית הטענה החלופית לפיה יש לראות בזכויות הנרכשות מקבץ יחידות דיור ולא בדירות מגורים גרידא, שכן המקרה הנוכחי עוסק בהעברת דירות בודדות. כן מצוינת התנהלות המערערים בדיווח על העסקאות באיחור ובערכים שגויים, אך בית המשפט אינו פוסק בה שכן המשיב חוזר בו מהקנסות הנלווים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב.