בג"צ 279/60

תקציר

הפרשה, אולמות גיל בע"מ נ' מ' יערי ועיריית תל אביב-יפו, נסובה סביב זכאותו של המשיב מס' 1 (המשיב), פקיד עיריית תל-אביב-יפו בדימוס, לעמוד בראש ועדת ערר. על בית המשפט לקבוע האם קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים או משוא פנים מצד המשיב כלפי העירייה או המערערת, גיל הולס בע"מ. העובדות המוסכמות קובעות כי המשיב שימש בעבר כמנהל מחלקת מסים עקיפים בעירייה וטיפל בעניינים הנוגעים לחברת גיל הולס בע"מ. הוא פרש מתפקיד זה וכעת מקבל פנסיה מהעירייה. לאחר מכן מונה ליו"ר ועדת ערר שהוקמה מכוח חוק הרשויות המקומיות (היטל רווחה ונופש). הוועדה מופקדת על שמיעת ערעורים נגד העירייה, לרבות ערעור שהוגש על ידי חברת גיל הולס בע"מ. בית המשפט, בראשות השופט כהן, מגיע למסקנה כי קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים והטיה מצד המשיב. השופט כהן מדגיש את הצורך שהצדק ייראה חסר פניות ובלתי מוטה למתבונן חיצוני סביר. במקרה זה, אדם סביר היה מטיל ספק ביכולתו של המשיב לדון ללא משוא פנים בערעור הנוגע לעירייה, בהתחשב בתפקידו הקודם ובפנסיה שהוא מקבל מהם. מעורבותו הקודמת של המשיב באותם עניינים עליהם מערערים כעת יוצרת מראית עין של משוא פנים, הדומה לכך שהתובע ישמש כשופט בעניינו שלו. בנוסף, הרכב ועדת הערר, שבה שני חברים ממונים על ידי העירייה ואחד על ידי שר הפנים, משקף את כוונת המחוקק ליו"ר ניטרלי. בית המשפט מדגיש כי יש לראות את היו"ר כעצמאי, לא רק מבחינה עובדתית אלא גם כמראית עין, כדי להבטיח את תפיסת הצדק של הציבור. משנכשל המשיב במבחן זה, פוסל אותו בית המשפט מלשמש כיו"ר ועדת ערר. החלטה זו מתקבלת מבלי להתייחס להוראות החוק הספציפיות, התומכות אף הן במסקנה זו. הצו הופך למוחלט, והמשיב נפסל מתפקידו. העירייה חויבה בהוצאות המבקש, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 200 ל"י.