ת"א 37610-04-18

תקציר

השופט מצא כי אביהם של התובעים אכן רכש את חלקת האדמה המדוברת, כפי שנטען בתביעה. מהראיות עולה כי משפחת התובעים החזיקה בחלקה, בנתה עליה ופעלה בה במשך שנים רבות בהסכמת הנתבעים, והדבר נתמך במסמכים ובעדויות שונות. למרות שלא היה הסכם בכתב למכירה, מכלול הראיות – לרבות היתרי בנייה, רישומי מס והסכם חלוקה – אימת את הראיות בעל פה לעסקת המכר. השופט גם לא מצא כל הצדקה לטענת הנאמן כי התובעים והנתבעים קשרו קשר להעברת הקרקע במרמה. בעוד שהמקרקעין נרשמו על שם הנתבעים, קיבלה השופטת את ההסבר כי הדבר נובע מטעות של עורך דינם של הנתבעים בעת רישום צוואתו של המנוח טנוס. על סמך ממצאים אלה קבעה השופטת כי התובעים, כיורשי אביהם, זכאים להירשם כבעלים של החלקה. עם זאת, רישום זה הותנה בכך שהתובעים ימלאו דרישות מסוימות, לרבות תשלום סכום מסוים לנתבעת 5 ועמידה בכל החובות החוקיות בנוגע למיסים, אגרות והיטלים. כמו כן הורה השופט על מחיקת הערות ועיקולים שונים הקשורים לנכס בפנקסי המקרקעין והורה לנאמן ולרשם המקרקעין לנקוט בפעולות הנדרשות. כמו כן, היה על הנאמן לפצות את התובעים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. ההחלטה נועדה להבהיר את הבעלות על החלקה, לפתור את המחלוקת בין הצדדים.