ו"ע 9546-10-17

תקציר

הדיון נסוב סביב מיסוי רכישת מקרקעין באמצעות קבוצת רכישה. על פי החוק, קבוצת רכישה היא קבוצה של שני רוכשים או יותר המארגנים רכישת זכות במקרקעין ובונים על הקרקע דירות מגורים באמצעות גורם מארגן. הם מחויבים במסגרת חוזית ומשלמים תמורה לגוף המארגן. המערערת במקרה זה היא גוף מארגן הטוען כי יש לחייב אותה במס על רכישת קרקע בלבד, ולא על רכישת דירות מגורים, שכן היא פעלה רק כמתווכת עבור קבוצת הרכישה ולא הייתה לה כל כוונה לרכוש דירות. זאת ועוד, המערערת לא שילמה כל תמורה בגין הפעילות המארגנת ולא חתמה על המסגרת החוזית הקושרת בין חברי הקבוצה. המערערת התכוונה לשווק את הדירות לצדדים שלישיים ורשמה את המקרקעין שנרכשו כמלאי עסקי. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשון החוק אינה תומכת בטענות המערערת וגוף מארגן אכן יכול להיות חלק מקבוצת הרכישה. גם תכלית החוק, שהיא השוואת מעמדו של רוכש דירה מקבלן לבין רוכש בקבוצת רכישה, אינה תומכת בעמדת המערערת. העובדה שהמערערת לא שילמה תמורה כספית ישירה עבור העמותה אינה רלוונטית, שכן קיימים יחסי גומלין בין המערערת לבין קבוצת הרכישה, והמערערת נהנתה רעיונית מהעמותה על ידי חיסכון בדמי ייזום וארגון, שניתן לראות בהם תשלום תמורה. עוד מצא בית המשפט כי די בחתימתה של המערערת על הסכם נאמנות כדי לחייב אותה למסגרת החוזית של הקבוצה, וכוונותיה לשווק את הדירות לצדדים שלישיים אינן רלוונטיות לשיעור מס הרכישה, הנקבע על פי הנכס שנרכש בעת הרכישה. לבסוף, קבע בית המשפט כי המערערת, על אף היותה גורם מארגן, הייתה גם חברה בקבוצת הרכישה ולכן יש לחייבה במס על רכישת דירות מגורים. הערעור נדחה והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.