רע"א 5045/00

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לנטל הראיה בערעור מס הכנסה. המשיב, רשות המסים, הוציא צו למבקש לפיו קיימים הפרשי הון בלתי מוסברים בהצהרות המס של המבקש. המבקש ערער וביקש מבית המשפט להעביר את נטל הראיה למשיב, בטענה כי רשות המסים פעלה שלא כדין בכך שסירבה לשמוע את דודו של המבקש, קשיש מברזיל, דבר הסותר את חזקת פעולתה החוקית של הרשות. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש, בקובעו כי הטענה בדבר עדותו של הדוד היא סוגיה עובדתית הטעונה הוכחה בשלב ההוכחות. המבקש ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון אישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע כי נטל השכנוע מוטל על הנישום בערעורי מס והוא קבוע בדרך כלל. עם זאת, נטל הבאת ראיות יכול להשתנות אם הנישום מספק ראיות לכאורה לפגם בשומה. בית המשפט התייחס גם לסוגיה פרוצדורלית, ודחה את טענת המבקשים כי נמנע מהם שלא כדין להשיב לטענות המשיב, וקבע כי החלטת בית משפט קמא התבססה על תקנות פרוצדורליות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.