ד"מ 2332-04-19

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל שני נתבעים במהלך מערכת בחירות, הגיש נגדם תביעה בגין שכר ופיצויים נוספים. הנאשם הראשון טען כי הם לא צריכים להיות יריבים שכן הסיעה היא אישיות משפטית נפרדת. לעומת זאת, הנתבע השני טען ההפך, וקבע כי סיעה אינה תאגיד. מאחר שהתובע טען כי הוא מועסק ישירות על ידי הנתבעים ולא על ידי הסיעה, החליטה השופטת כי אין צורך להתעמק בסוגיה זו. השופטת הגיעה למסקנה כי שני הנתבעים שימשו כמעסיקים עבור התובעת, ומאחר שזכאותה לסכומים הנתבעים לא הייתה שנויה במחלוקת, הם היו חייבים ביחד ולחוד בתשלומם. השופטת ביססה החלטה זו על מספר גורמים: תפיסתה של התובעת את שני הנתבעים כמעסיקיה, חוסר הבהירות והשקיפות מצד הנתבעים באשר למהות ההסכם ביניהם, ועדותה העקבית של התובעת לאורך דיונים רבים. בנוסף, התייחסה השופטת למכתביה ולהודעותיה של התובעת שחיזקו את טענתה. אשר לסכומים הנתבעים, קיבלה השופטת את גרסת התובע בשל ההכחשה הכללית של הנתבע השני והאפוטרופוס של הנתבע הראשון, יחד עם אי חקירת הנתבעים את התובע בעניין זה. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם לה ביחד ולחוד סך של 16,360 שקל, כולל שכר, הוצאות נסיעה ופיצוי בגין איחור בתשלום. סכום זה ישולם בהפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מיום 1.11.2018. כמו כן חויב כל אחד מהנתבעים לשאת בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום. השופט דחה את בקשתו של הנאשם השני ל"שכר עדים", ולשני הנאשמים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר.