רע"א 8399/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לערעור על החלטה בתביעת חוב ובקשה לכינוס נכסים לאחר מכן. החוב המקורי נבע מפסק דין משנת 1989 נגד המבקש וחמישה אחרים, שהתבסס על ערבות שניתנה לצד שלישי. המבקש לא הגן על פסק הדין באותה עת, ונפתח נגדו הליך הוצאה לפועל. לקראת שנת 2014 ביקש המבקש כינוס נכסים אשר נעתר. בשנת 2016 תבע בנק הפועלים חוב על בסיס פסק הדין משנת 1989, אותו אישר המנהל המיוחד בסכום של 289,211 ₪. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על החוב, וביקש את רשות בית המשפט להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי מעולם לא חתם על הערבות ולא הוגשה לו התביעה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, בנימוק של הזמן הרב שחלף מאז פסק הדין והעדר התועלת להליך פשיטת הרגל. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. עם זאת, גם ערכאת הערעור דחתה את הבקשה, תוך שהיא מסכימה עם שיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה. ערכאת הערעור הדגישה את מומחיותה של ערכאת חדלות הפירעון ואת הצורך לאזן בין זכויות המבקש לבין האינטרסים של הנושים. נוכח הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין, סיכויי הצלחתו של המבקש היו קלושים, ובית המשפט לא ראה כל פגם בהחלטת בית משפט קמא. יתר על כן, המבקש לא מיצה את כל האפשרויות לערער על פסק הדין קודם לכן, ולא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לעיכובו. לפיכך, פסק הדין אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, דחה את בקשת המבקש לערער והותיר על כנו את החוב שאושר.