ת"א 68536-06-17

תקציר

בבחינת פסק דין זה, נתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים שטמונים בו, תוך התמקדות בסוגיית הגשת חוות דעת רפואית בתיקי נזיקין, ובפרט בתביעות רשלנות רפואית. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **חובת צירוף חוות דעת רפואית (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984):** נקבע כי בתיקי נזיקין, ובמיוחד בתביעות רשלנות רפואית, בהן הוכחת החבות והנזק תלויה במידה רבה בידע מקצועי בתחום הרפואה, קיימת חובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה. חובה זו נועדה לאפשר לבית המשפט להעריך את מהימנות התביעה, את סיכוייה ואת טיבה. 2. **השלכות אי-צירוף חוות דעת:** כאשר תביעת רשלנות רפואית אינה נתמכת בחוות דעת רפואית, ובית המשפט אינו פוטר את התובע מחובה זו, הרי שהתביעה אינה מגלה עילה. משמעות הדבר היא כי התובע אינו יכול להוכיח את טענותיו הרפואיות, ובכך נמנע ממנו לבסס את תביעתו. במצב זה, בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת התביעה על הסף מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. 3. **החריג: פטור מצירוף חוות דעת ומינוי מומחה מטעם בית המשפט (תקנה 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי):** * **"טעמים מיוחדים":** תקנה 127 מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הפסיקה, ובפרט בעניין אייזנבך, הדגישה כי מדובר בחריג לכלל, הדורש "דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד". * **מינוי מומחה מטעם בית המשפט:** תקנה 130(א) מסמיכה את בית המשפט למנות מומחה לעניין שבמחלוקת. עם זאת, גם כאן, מינוי מומחה מטעם בית המשפט, במיוחד כאשר התובע לא צרף חוות דעת משלו, נחשב ל"חריג שבחריגים" ויש להיעזר בו רק ב"טעמים מיוחדים ומספקים". * **חסרון כיס כטעם אפשרי:** הפסיקה הכירה בכך שחסרון כיס של התובע עלול למנוע ממנו לממן חוות דעת רפואית. עם זאת, הדבר אינו פוטר את התובע באופן אוטומטי. עליו להוכיח באופן משכנע את מצבו הכלכלי, את חוסר יכולתו לממן את חוות הדעת, וכן שעמידתו על חובת צירוף חוות הדעת תחסום את דרכו לבית המשפט באופן בלתי מוצדק. 4. **הנטל על התובע:** על תובע המבקש להיפטר מחובת צירוף חוות דעת רפואית, מוטל "נטל כבד". עליו להראות: * **סיבות ממשיות:** קיומן של נסיבות של ממש, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת, ושאין באפשרותו להתגבר עליהן באמצעים סבירים. * **ראיות תומכות:** טענות אלו חייבות להיות מגובות בתצהיר ובמסמכים, ולא להישאר בגדר אמירות בלבד. * **"סיכוי סביר לתביעה" (a good arguable case):** על התובע להראות שיש לו טענה ראויה להישמע, או שאלה רצינית שיש לדון בה. בעניין זה, ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, אך אין זה פותר את התובע לחלוטין מחובת הוכחה כלשהי. * **הצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט:** בנוסף, על התובע להראות קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את מינוי המומחה מטעם בית המשפט. 5. **מהות המסמך שצורף (טופס הסכמה):** בית המשפט הדגיש כי טופס הסכמה מדעת להשתתפות בניסוי רפואי, שנחתם לפני התפתחות הנזקים הנטענים, אינו מהווה תעודה רפואית או חוות דעת רפואית, ואינו יכול לבסס את הטענות הרפואיות של התובעת. **חידושים משפטיים/יישום פסיקה:** * **החלת עקרונות פסק דין אייזנבך:** פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום קפדני של ההלכות שנקבעו בפסק הדין המנחה בעניין אייזנבך בנוגע לחובת צירוף חוות דעת רפואית, הנסיבות המיוחדות המצדיקות פטור, והנטל המוטל על התובע. * **הבחנה בין טענות משפטיות לטענות רפואיות:** בית המשפט הכיר בכך שטענות מסוימות, כגון אופן החתמת התובעת על טופס ההסכמה, עשויות להיות שאלות משפטיות ולא רפואיות. עם זאת, הוא קבע כי גם אם טענות אלו יתקבלו, הן אינן מייתרות את הצורך בחוות דעת רפואית להוכחת הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי להם. * **החמרה עם אי-הגשת בקשה מסודרת:** בית המשפט נמנע מלאפשר לתובעת להגיש בקשה נפרדת לפטור מצירוף חוות דעת או למינוי מומחה, על אף שאלה הוזכרו בשולי תגובתה. הדבר נבע מכך שהמועד להגשת התביעה עבר זמן רב, וכי לא הוגשה בקשה מסודרת, מנומקת ומגובה בראיות, כפי שנדרש. הדבר מדגיש את החשיבות של הגשת בקשות פרוצדורליות באופן תקין ובמועד. * **מסקנה חד-משמעית של מחיקת התביעה:** לאור אי-עמידתה של התובעת בתנאי היסוד להגשת תביעת רשלנות רפואית (הצגת חוות דעת רפואית או הוכחת טעמים מיוחדים לפטור), בית המשפט לא היסס למחוק את התביעה על הסף. לסיכום, פסק דין זה מדגיש את חשיבותה המכרעת של חוות הדעת הרפואית בביסוס תביעות רשלנות רפואית, את הנטל הכבד המוטל על תובעים המבקשים לחרוג מכלל זה, ואת הדרישה לקיום הליכים פרוצדורליים תקינים ומגובים בראיות.