סע"ש 19497-04-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה שהגישו תובעים המועסקים על ידי חברה ישראלית, כנגד נתבע שהוא בעל מניות בחברה אמריקאית שהעסיקה לכאורה גם את התובעים. לחברה הישראלית ולחברה האמריקאית יש סעיפי שיפוט בחוזים שלהן עם התובעים, הקובעים כי מחלוקות ייפתרו בישראל ועל פי הדין הישראלי. עם זאת, הנתבעת, תושבת קליפורניה ללא זיקה לישראל, אינה צד לחוזי עבודה אלה. התביעה נגד הנתבעת מתייחסת בעיקר להתנהלותם בנוגע לרכישת טכנולוגיה, ולא להסכמי ההעסקה עצמם. על בית המשפט להחליט האם יש לו סמכות לדון בתיק והאם הוא הפורום המתאים. השופט מגיע למסקנה כי הפורום הישראלי אינו המקום המתאים למשפט, למרות תפקידו של הנאשם כדירקטור היחיד בחברה הישראלית. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים: חוסר זיקתה של הנתבעת לישראל, היעדרותה של החברה האמריקאית מהסכמי ההעסקה, החלת הדין האמריקאי על האירועים שבמחלוקת והשלכות המדיניות של הרתעת השקעות זרות בישראל באמצעות העמסת התדיינות משפטית על בעלי המניות הזרים. בנוסף, מציינת השופטת כי טענת התובעים להרמת מסך ההתאגדות המפריד בין הנתבעת לחברה האמריקאית מבוססת על הדין הישראלי, שאינו חל על חברות זרות. גם טענה זו נעדרת שחר משום שהתובעים לא הוכיחו כי חוק מדינת ההתאגדות מאפשר את הסרת המסך. יתר על כן, טענת הנתבע כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בטענת הפרת החוזה הנטענת נראית תקפה, שכן תביעות כאלה כנגד נושאי משרה אינן בתחום סמכותו של בית המשפט. בסופו של דבר, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע. ההחלטה מתקבלת מבלי להיכנס לטענות אחרות שהוצגו על ידי הצדדים, שכן היעדר סמכות שיפוט ופורום בלתי ראוי מהווים עילה מספקת לפיטורים. זכות הערעור על פסק הדין נתונה לתובעים, אשר רשאים לעשות זאת בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.