בג"צ 74/89

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי פיטוריה של המשיבה מס' 2 בטלים, והיא זכאית לשכר מהעותרת בתקופה שבין פיטוריה לבין חזרתה לעבודה, בניכוי כל השתכרות מעבודה זמנית או הטבות. העותרת ערערה וטענה כי על המשיבה מס' 2 מוטלת החובה להקטין נזקים, היא נעדרת תום לב ויש לנכות את הכנסותיה על בסיס מה שיכלה להשתכר. בג"ץ קבע כי חובת צמצום הנזק אינה חלה על תביעות שכר, וכי פסק הדין של בית הדין לעבודה היה נכון. הנסיבות עשויות אמנם להצדיק הפחתת שכר, אך לא נמצאה כל ראיה לחוסר תום לב מצד המשיבה מס' 2. בית המשפט גם לא מצא עילה להבחין בין השתכרות בפועל לבין השתכרות פוטנציאלית, ודחה את הערעור. העותרת חויבה לשלם למשיב מס' 2 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופטים ש' לוי, י' מלץ וצ' אור הסכימו.