ע"פ 1919/22

תקציר

במקרה זה דחה בית המשפט את הערעור, בקובעו כי המערער אינו יכול לחזור בו מהודאתו. פסק הדין התייחס לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר פסילת הודאה בכל שלב במשפט מטעמים מיוחדים כגון כפייה או אי הבנה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כאן הצדקה כזו, שכן המערער הודה שוב ושוב בהבנת האישומים והסדר הטיעון, גם לאחר שיחות עם עורך דינו. בקשתו של המערער לחזור בו הגיעה כחצי שנה לאחר שהודה בכתב האישום המתוקן ורק לאחר שקיבל תסקיר מבחן שלילי, דבר המצביע על כך שהבקשה הונעה ממניעים אסטרטגיים של אפשרות למאסר ולא מדיון חוזר של ממש. בית המשפט הדגיש כי העובדות נותרו ללא עוררין, ובפרט הטענות לנהיגה פזיזה במהירות גבוהה תוך הימלטות מהמשטרה, אשר סיכנה את שלום הציבור. בנוסף, הערעור על גזר הדין נדחה; גזר דינו של בית משפט קמא נקבע כמתון נוכח חומרת העבירות ועברו של המערער בעבירות תנועה חוזרות ונשנות ובהתנהגות עבריינית. למרות הנסיבות האישיות שהקלו במעט את עונשו, מעשיו, שכללו נהיגה ללא רישיון תקף ונמלטות משוטרים, לא הצדיקו הקלה בעונשו. בית המשפט הדגיש את הסכנה החברתית הנשקפת מהתנהלות פזיזה כזו ואישר את הצורך בענישה מרתיעה. בסופו של דבר, היא הגיעה למסקנה כי אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות או הפחתה בעונשו של המערער, ומדגישה את הצורך באמצעי ענישה מחמירים כדי לבלום את הסוגיה המתפתחת של מרדפים משטרתיים. המערער חויב להתייצב לריצוי עונשו ביום 1.9.2022.