ע"א 3497/13

תקציר

בית המשפט החליט להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין בעניין הגבלת הפעילות בחשבון הבנק של המבקש עד לסיום הליך הערעור. השופטת הקדימה וקבעה כי המקרה שלפנינו אינו מחייב בחינה מעמיקה של חשיבותן המעשית של הנסיבות, וכי ניתן לסווג את בקשתו של המבקש, אף שהיא מוגדרת כעיכוב ביצוע, כסעד זמני בערעור, שכן הגבול בין השניים הוא לעתים קרובות דק. על מנת להכריע לגופן של בקשות מסוג זה, יש לבחון שני שיקולים מרכזיים: מאזן הנוחות וסיכויי ההצלחה בערעור. ביחס לאחרון קבע השופט כי סיכויי הצלחתו של המבקש בערעור אינם ברורים אך ראויים לבירור בבית המשפט, ובכך העדיף את המבקש בשלב זה. במעבר למאזן הנוחות טענה השופטת כי הנזק הפוטנציאלי למבקש של אי עיכוב ביצוע פסק הדין עולה על הנזק שייגרם לבנק אם ההוצאה לפועל תתעכב. פעילות חשבונו של המבקש לא הייתה שנויה במחלוקת על ידי הבנק עד לאחרונה, מה שהוביל את השופט לקבוע כי הבנק לא ייפגע באופן משמעותי מאיחור בביצוע פסק הדין. לעומת זאת, המבקש עומד בפני סכנת קריסה אם הביצוע לא יעוכב. זאת ועוד, טענות הבנק בדבר הפגיעה הפוטנציאלית בשמו הטוב נוסחו בצורה חלשה ולא היה בהן די כדי לסתור את טענות המבקש. למרות שקביעתו של בית המשפט המחוזי, עליה מערערים, הגיעה למסקנה כי פעילותה של המבקשת לא עמדה בתנאי הרישיון שניתן לה או בחוק איסור הלבנת הון, קבעה השופטת כי עניין זה ראוי לבחינה נוספת. לפיכך, החליטה השופטת כי מאזן הנוחות נוטה גם לטובת המבקש. בהתחשב בכל הדברים, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, ויש לעכב את החלטותיו האופרטיביות של בית המשפט המחוזי בנוגע להגבלת הפעילות בחשבון הבנק של המבקש עד לשמיעת הערעור והכרעתו.