ע"א 18379-01-23

תקציר

במקרה זה, שעניינו תאונת עבודה שגרמה לתובע נזק, עניינם של הערעורים באחריות ובשיעור הרשלנות התורמת, וכן בראשי הפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר וסיוע לצד ג'. התובע ערער על ההחלטה וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא פסק לו הפסדי פנסיה, כי הסכום שנפסק בגין סיוע לצד ג' היה נמוך באופן בלתי סביר, וכי אין בסיס לביסוס רשלנות תורמת מצדו. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע לא הביא ראיות מספקות להפסדי שכרו וכי שיעור האשם התורם המיוחס לו נמוך מדי. בית המשפט דחה את שני הערעורים, ולא מצא עילה להתערב בממצאי בית משפט קמא בדבר אחריות ורשלנות תורמת. הם הסכימו כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו בגין הפסדי שכר בעבר וכי יש להגדיל את הסכום שנפסק עבור סיוע לצד ג' בהתחשב באופי פגיעתו, גילו ואחוזי נכותו. עם זאת, שינויים אלה לא שינו את סכום הפיצוי הסופי, שבית המשפט קבע כי הוא פרופורציונלי באופן סביר לנזק. עוד ציינו השופטים כי אשמתו התורמת של התובע הייתה בצד הגבוה יותר, אך בסופו של דבר נדחו הערעורים, ופיצוי התובע נותר ללא שינוי.