בג"צ 1675/02

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה שהגיש אדם טבע ודין - החברה הישראלית להגנת הסביבה, המבקשת לקבל פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 5(י) לפקודת הארנונה ומסי הממשלה (פיטורים), 1938. פקודה זו פוטרת מוסדות התנדבותיים לשירות הציבור המשתמשים בנכסיהם אך ורק לשירות הציבור מתשלום ארנונה כללית. בעתירה נטען כי הקריטריונים שקבע שר הפנים למתן פטור ממס, הנותנים עדיפות למוסדות המשרתים את הקהילה המקומית, אינם עולים בקנה אחד עם כוונת המחוקק לעודד מוסדות התנדבותיים לטובת הציבור. עם זאת, השופט א' ריבלין קבע כי הקריטריונים סבירים וראויים, במטרה לכוון את הטבות הפטור ממס לשירותים מקומיים. השופט הדגיש כי הארנונה נועדה בראש ובראשונה לרווחת תושבי הרשות המקומית, והענקת פטורים למוסדות המשרתים את הקהילה הרחבה עלולה לגרוע מיכולתה של העיר לספק שירותים לתושביה. מאחר שפעילותה של העותרת התמקדה בנושאים סביבתיים לאומיים ולא מקומיים, הם לא עמדו בקריטריונים לפטור. לפיכך, העתירה נדחתה. השופטים ביניש וברק הסכימו עם פסק דינו של השופט ריבלין.