עת"מ 29134-04-13

תקציר

העותרים, שבבעלותם קרקע המיועדת לחקלאות, מבקשים לשנות את ייעודה לפיתוח עירוני. הוועדה המחוזית סירבה, בנימוק של שיקולים תכנוניים סבירים. הוועדה קבעה כי הקרקע תישאר עתודה לפיתוח ארוך טווח וקבעה תנאים לפיתוחה, לרבות הצמדתה למימוש פרויקטים של בנייה בקרבת מקום. המשיבים טוענים כי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן של רשויות התכנון, ואין לעותרים זכות לכפות שינוי ייעוד. בית המשפט מסכים, ומציין כי בתי המשפט לעניינים מנהליים אינם מתערבים בהחלטות תכנוניות בהיעדר חוסר סבירות קיצוני או נימוקים ברורים אחרים. טענות העותרים בדבר טעות, אפליה ותנאים בלתי סבירים אינן משכנעות. ייעודה הנוכחי של הקרקע תואם את התוכניות הארציות, וההבחנות התכנוניות שקבעה הוועדה המחוזית הן סבירות ומבוססות על שיקול דעת מקצועי. כמו כן, גם התנאים המוטלים על פיתוח הקרקע סבירים ונתונים לשיקול דעתה של הוועדה לפיקוח על הפיתוח העירוני. בית המשפט מדגיש כי אין להתערב בעניינים תכנוניים הנתונים לשיקול דעתם של מומחים, במיוחד כאשר ההחלטה מבוססת על טעמים סבירים וענייניים. לבסוף, נדחות גם ההתנגדויות להחלטה הנוספת השוללת את זכות הערר של העותרים למועצה הארצית, שכן העניין נעדר משמעות ציבורית ואין די בתמיכת הוועדה המקומית בטענות העותרים כדי להצדיק התערבות. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הוועדה המחוזית.