ב"ל 31943-08-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בשאלה האם אירוע בו נורה ונהרג המנוח בעת שהיה בדרכו לעבודה מהווה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק. בית המשפט בוחן שתי שאלות מרכזיות: האחת, האם המנוח אכן היה בדרכו לעבודה בעת הירי, והשנייה, האם הירי כוון אל המנוח מסיבות אישיות או אקראי או שמדובר במקרה של טעות בזיהוי. מהראיות עולה כי המנוח יצא בדרך כלל מביתו בסביבות השעה 8:00 בבוקר כדי להגיע לעבודה עד השעה 9:00 בבוקר, והירי אירע בסביבות השעה 8:00 בבוקר. בית המשפט מגיע למסקנה כי המנוח אכן היה בדרכו לעבודה באותה עת. באשר לאופי הירי, בית המשפט מציין כי המנוח היה אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, ולא ניתן היה לבסס מניע לירי. התובע ומעסיקו של המנוח העידו אף הם כי לא ידעו על איומים או עניינים אישיים כלשהם בהם היה מעורב המנוח. בית המשפט מוצא כי התובע הצליח להוכיח כי סביר יותר שהירי היה אקראי או מקרה של טעות בזיהוי ולא תקיפה ממוקדת, תוך עמידה בקריטריונים לתאונת עבודה כהגדרתם בחוקים הרלוונטיים. משכך, התביעה מתקבלת, והתובע זכאי לקבל גמלת תלויים בגין נפגעי עבודה. בנוסף, הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) חויב בהוצאות התובע בסך 7,000 ₪.