בש"פ 5493/00

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן, הרואין, שלא לצריכה עצמית ונהיגה בשכרות. האירוע התרחש ביום 27.6.2000, כאשר ברשותו של המערער נמצאו לפחות 55 גרם הרואין ולאחר מכן נתפס נוהג תחת השפעת הסם. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט מצא ראיות לכאורה, וציין את הודאתו של המערער כי הוא מכור לסמים ואת הסתירות בהודעותיו. השופט קיבל גם את חזקת המסוכנות. המערער ערער על החלטה זו, בטענה להיעדר ראיות לכאורה, תוך הדגשת טביעות אצבעותיו של אדם אחר והכחשת הקשר שלו אליה. ההגנה ביקשה את שחרורו או צורת מעצר חלופית, כגון מעצר בית או אשפוז במכון גמילה מסמים. מנגד, המדינה הדגישה את הסתירות בדברי המערער ותמכה במעצרו. לאחר עיון בחומר הראיות ובטיעונים, הגיע כבוד השופט עזרא קמא למסקנה כי קיים בסיס ראייתי לכאורה מספיק להרשעה. השופט הסכים עם צו המעצר אך סבר כי יש לתת למערער הזדמנות למעצר חלופי - תכנית גמילה בקהילה טיפולית. השופט פירט את השלבים הדרושים להודאה זו והורה לשירות המבחן למבוגרים לבצעם. אם יצליחו אמצעים אלה, ישוחרר המערער לקהילה הטיפולית בטמרה, בתנאים נוספים שיקבע בית המשפט המחוזי. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וצו המעצר של המערער הוחלף במנדט לנסות להתקבל לתוכנית גמילה, עד להחלטות נוספות של בית המשפט המחוזי.