רע"א 50592-05-20

תקציר

המבקש, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, ביקש מבית המשפט להכיר במוגבלותו בתחום האא"ג (אלקטרואנצפלוגרפיה) כתוצאה מהתאונה. המבקש פנה בעבר למוסד לביטוח לאומי בבקשה לפיצויי תאונה, אך לא היה מרוצה מהתוצאה. בקשתו של המבקש נדחתה על ידי בית משפט השלום בהרצליה, אשר דחה גם את בקשתו המאוחרת יותר להציג ראיות נוספות. השאלה המרכזית הייתה האם המבקש מיצה די הצורך את טענותיו מול המל"ל, כנדרש בחוק, כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט וביטולן של החלטות המל"ל. בית המשפט פירט את השתלשלות האירועים הכרונולוגית, תוך הדגשת התנהלותו של המבקש וטעויותיו הפרוצדורליות. למבקש נודע על החלטת קצין התביעות במל"ל הדוחה את הקשר הסיבתי בין תלונותיו הקשורות לאוזן לבין התאונה כבר בפברואר 2018, אך הוא לא פנה לפורום המתאים - בית הדין לעבודה. יתר על כן, במהלך בדיקתו של המבקש על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל באפריל 2018, לא הוא ולא עורך דינו העלו סוגיות הקשורות לאא"ג, למרות שניתנה לו הזדמנות לפרט את ליקויו. בית משפט קמא, בהחלטתו מאוקטובר 2019, דן בהרחבה בעובדות אלה והגיע למסקנה כי בקשתו של המבקש היא למעשה ניסיון להציג ראיות נוספות לסתור את החלטת המל"ל, המתקבלת במשורה. עוד קבע בית המשפט כי החלטת המל"ל נבעה ממחדליו של המבקש עצמו, והוא לא מיצה את זכויותיו במסגרת המל"ל ולכן ערעורו נדחה. גם ערעורו האחרון של המבקש לבית המשפט המחוזי, בניסיון להכיר בנכות ה-EEG שלו, נדחה. בית המשפט הדגיש את סופיות החלטות המל"ל והורה למבקש לשאת בהוצאות המשיב.