תמ"ש 33511-12-11

תקציר

התובע, גבר, תבע את אשתו בגין לשון הרע לאחר שהגישה נגדו תלונה בגין אלימות במשפחה. הוא טען כי התלונה שקרית וכי היא הציגה אותו כסרבן מזונות. האישה טענה כי הגישה את התלונה בתום לב וכי מעשיה היו סבירים בנסיבות העניין. היא גם פתחה בהליך לגביית מזונות, שלטענת הגבר מהווה לשון הרע ועוולת נזיקין נגישה, שכן היא הציגה אותו כסרבן מזונות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי האישה האמינה באמיתות תלונתה בעת הגשת התלונה ובמהלכה. התנהגותה נמצאה כתגובה סבירה וטבעית לאלימות ולאיום של הגבר כלפיה. הגבר לא הצליח להוכיח כי התלונה שקרית וכי האישה הגישה אותה בחוסר תום לב. לפיכך, קבע בית המשפט כי האישה פעלה בתום לב ובמסגרת זכויותיה בהגשת התלונה, ודחה את טענת לשון הרע בגין התלונה על אלימות במשפחה. באשר לטענת לשון הרע בגין הצגתו כסרבן מזונות, מצא בית המשפט כי פתיחת הליך הוצאה לפועל לגביית חוב בכתב, הרשום כחוב מזונות, לא נעשתה בזדון או בכוונה לפגוע בשמו הטוב של הגבר. בית המשפט קיבל את הסברה של האישה כי היא יזמה את ההליך בתמימות וללא הבחנה בסוג ההליך. כמו כן, גם התנהגותה במהלך ישיבת רווחה, בה הציגה בפני הגבר אזהרות בדבר מזונות, נמצאה כלא מהווה לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי תחושות ההשפלה של האיש היו סובייקטיביות ולא השפיעו על המבחן האובייקטיבי של המעשים. ככלל, לא נמצא כי מעשיה של האישה נועדו לבזות או להשפיל את הגבר בעיני אחרים. בית המשפט דחה גם את טענת העוולה הנגישה, שכן פתיחת הליך אינה נופלת בגדריה של עוולה כזו, החלה רק על הליכים פליליים, פשיטת רגל או הליכי פירוק. בנוסף, האיש לא הצליח להוכיח את יתר יסודות העוולה. לסיכום, בית המשפט הורה על מחיקת התביעה וחייב את התובע לשלם הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.