ת"א 4385-02-24

תקציר

בסדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), כאשר בית המשפט דן בבקשה לתיקון כתב תביעה. **הבסיס החוקי והעקרוני:** התקנות החדשות, ובפרט תקנה 46(א), קובעות כי בית המשפט רשאי בכל עת להורות על תיקון כתב טענות, לרבות הוספת בעלי דין או מחיקתם, "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". לצורך קבלת החלטה זו, על בית המשפט לשקול מגוון גורמים, ביניהם: * **האינטרס הציבורי:** תקנה 5 לתקנות החדשות מדגישה את הצורך באיזון בין האינטרסים של בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי, הכולל נגישות לבית המשפט, דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבים, מניעת הכרעות סותרות ושימוש לרעה בהליכים. * **התנהגות מבקש התיקון:** יש לבחון את התנהלותו של בעל הדין המבקש את התיקון. * **השלב הדיוני:** מועד הגשת הבקשה לתיקון (לפני קדם המשפט הראשון, או בשלב מתקדם יותר). * **מטרת התיקון:** מה צפוי התיקון להשיג. **שינוי בגישה הפסיקתית:** הפסיקה הנוגעת לתקנות החדשות, כפי שעולה מהחלטה זו, מציגה שינוי מסוים בגישה לעומת התקנות הישנות (התשמ"ד-1984). בעוד שבעבר נטתה הגישה להיות ליברלית יותר, נראה כי כיום ישנה דרישה להקפדה גבוהה יותר על עמידה בדרישות סדרי הדין, ותהיה ידו של בית המשפט "קפוצה יותר" במקרים מסוימים, במיוחד כאשר ניתן היה לכלול את התיקון המבוקש מלכתחילה. עם זאת, קיימת גם עמדה לפיה יש לדבוק בגישה הליברלית. **יישום המקרה דנן:** במקרה זה, התובעת מבקשת לתקן את כתב התביעה על מנת לכלול סעד הצהרתי לביטול הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין, וכן להוסיף עילות של הפרת חוזה. הבקשה מוגשת בשלב קדם המשפט, עוד לפני קיום הדיון הראשון. **הנימוקים לקבלת הבקשה:** בית המשפט (כבוד השופטת בכירה רים נדאף) נעתר לבקשת התיקון, תוך התבססות על העקרונות הבאים: 1. **מיצוי וריכוז הליכים:** התיקון נועד לאגד ולמצות את כל טענות ועילות התביעה של התובעת נגד הנתבעים בהליך אחד, על מנת למנוע הליכים נפרדים ופסיקות סותרות. 2. **שלב דיוני מוקדם:** הבקשה הוגשה בשלב מקדמי, עוד לפני קיום קדם המשפט הראשון, דבר המרכך את הטענה בדבר שיהוי או פגיעה בנתבעים. 3. **איזון אינטרסים:** קבלת הבקשה תאפשר דיון משפטי צודק ויעיל, חיסכון במשאבים, ותמנע הכרעות סותרות, ובכך תואמת את האינטרס הציבורי. 4. **לא נגרם עיוות דין:** קבלת התיקון אינה גורמת עיוות דין לנתבעים. 5. **סמכות עניינית:** בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים כי הסמכות לדון בתביעה הצהרתית לביטול הסכם הגישור נתונה רק לבית המשפט שנתן את פסק הדין (שלום צפת). נקבע כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום במחוז הרלוונטי, ואין הכרח להגיש תביעה נפרדת. **נקודות נוספות:** * **מחדל אי-צירוף תצהיר:** בית המשפט מכיר בכך שהתובעת לא צירפה תצהיר לבקשתה, כנדרש, אך קובע כי מחדל זה אינו מצדיק את דחיית הבקשה כשלעצמו. * **היקף כתבי טענות:** בית המשפט לא מצא הצדקה לסטות מהוראות התקנות בדבר היקף כתבי הטענות. * **הוצאות:** בית המשפט מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בגין התיקון, בסך 3,000 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט. **חידוש ופסיקה רלוונטית:** ההחלטה מדגימה את היישום של התקנות החדשות, ובפרט תקנה 46, תוך התייחסות לפסיקות עדכניות של בית המשפט העליון (כגון רע"א 2915/23, רע"א 3510/21) אשר מציגות את המתח בין הגישה הליברלית הישנה לבין הדרישה להקפדה רבה יותר תחת התקנות החדשות. ההחלטה מראה כי גם תחת הדרישה להקפדה, עדיין קיימת נכונות לאשר תיקונים, במיוחד כאשר הדבר תורם למיצוי ההליכים, מונע הכרעות סותרות, ומוגש בשלב דיוני מוקדם. **היבטים של "הפרת הסכם הגישור" ו"לשון הרע":** הבקשה לתיקון נובעת מטענות התובעת כי הקיבוץ הפר את הסכם הגישור, הן בהצהרות סותרות והן באי-קיום התחייבויות ספציפיות. הטענות בדבר הפרת הסכם הגישור, ובפרט פרסום מסמך סותר, כמו גם טענות נוספות שעלו במסגרת ההליכים הקודמים, משמשות כבסיס להוספת עילות של הפרת חוזה ולבקשה לביטול הסכם הגישור. התביעה המקורית כללה גם עילת לשון הרע, כאשר גם לגביה מועלות טענות של השתק והגנות אחרות. **הערה לגבי סמכות בית המשפט:** ההחלטה חשובה גם בהבהרת עניין סמכות השיפוט. בעוד שהנתבעים טענו כי רק בית המשפט שנתן את פסק הדין (שלום צפת) רשאי לדון בבקשה לביטולו, בית המשפט קובע כי סמכות העניינית היא של בית משפט השלום במחוז הצפון, ואין הכרח להגיש תביעה נפרדת. זהו חידוש חשוב בהיבטים הדיוניים, המאפשר ריכוז הליכים בצורה יעילה יותר.