בג"צ 3836/21

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על הסרת גשר שהוגדר בעיניהם כמפגע אסתטי ובטיחותי, בטענה כי מדובר בהפרה מתמשכת של חוקי התכנון והבנייה. בתוך כך, המדינה הצדיקה את קיומו של הגשר על בסיס מיקומו באזור רגיש – אזור ירושלים העתיקה – בנימוק של ביטחון המדינה ויחסי החוץ. עוד טענה המדינה כי הקמת הגשר עומדת בהוראות התכנון ואינה מהווה חשש בטיחותי. בית המשפט חקר את הצדדים ולמד כי המדינה כבר מטפלת בנושא הבטיחות. מאחר שהמדינה החלה בפעולה מתקנת, בית המשפט לא ראה צורך דחוף בהתערבות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בפני העותרים עומדים אפיקים חלופיים לבקש סעד, קרי באמצעות בתי משפט מנהליים ואזרחיים, המתאימים יותר להתמודד עם הסוגיות שהועלו בעתירה. עוד ציין בית המשפט כי הגשר קיים מזה 16 שנה, ולכן טענות העותרים חסרות תוקף בשל השיהוי. בהתחשב באופיו הרגיש של האזור ובהשלכות האפשריות על ביטחון המדינה ויחסי החוץ, החליט בית המשפט שלא להתערב בסטטוס קוו. בסופו של דבר דחו השופטים את העתירה, ועודדו את העותרים לבקש סעד באפיקים משפטיים אחרים, ובשל הנסיבות לא נפסקו הוצאות.